שני הלוהטת

דירות דיסקרטיות

ערב צח,

קוראים לי שני, ואני מספקת שירותי ליווי בכמה דירות דיסקרטיות. אני ממש אוהבת את אותן דירות דיסקרטיות. אני, בתור נערת ליווי מן השורה, ממש נהנית לשרת לקוחות בכל אותן דירות דיסקרטיות, בהן אני מגשימה ללקוחות את כל הפנטזיות שלהם, בעוד שהם מחליטים על כמה זמן יימשך השירות שלי, וזה מרגיש לגמרי כמו חופש בצימר, שבה נהנים מכל שנייה. אבל חדל קשקשת, בואו ונצלול לעניין שלשמו התכנסנו היום.

אין לי בושה או פחד להודות לעולם הזה מלבד בני משפחתי שאני נערת ליווי. אין לי רגשות או מחשבות שליליות לגבי להיות נערת ליווי. רצוי שיהיו לי הרבה מאוד מחשבות חיוביות על המעשים שלי. כתוצאה מכך, אני כותבת על עצמי ברצון כהודאה כנה של נערת ליווי. משום שהתבקשתי לספר את הסיפור שלי כאן ובכנות, אני לא יודעת באמת לכתוב טוב. כאן אנחנו מתחילים להתגלגל עם הסיפור שלי של נערות ליווי. אין הודאות שווא. אני לא כאן כדי לספר על האומללות שלי או איך בחרתי בנתיב הליווי. גם לא, מתוך עוני או צורך בצע כסף. עשיתי את זה בשביל כסף, ואני עושה את זה יותר ויותר בשביל הכסף שאני אוהבת והכסף הזה שנותן לי כוח. התחלתי את חיי כאישה שגרתית של עבודה מתשע עד חמש. בלי לדעת כמה זמן לוקח לטפס על הסולם הארגוני. מוקדם יותר, לקח לי מספיק ויותר זמן להבין שאני בסירה הלא נכונה. למרבה המזל, הבנתי שליווי היא דרך קלה לטפס בסולם ולהתקדם מהר.

אני מבינה שכל כך הרבה כאן ציפו ממני לומר שיש לי בעיות על בעיות עמוסות – בעיות משפחתיות או קשיים כלכליים. לא, ואני מבריקה כמו כל אישה שעובדת בתחום הארגוני. אני עושה את זה בשביל הכיף והכסף ולא פחות ולא יותר. בדרך כלל, כדי להרוויח כסף זה כרוך בכיף ובתשוקה. לפיכך, זו יותר דרך קלה לחיות בעולם הזה. אחרת, בחברה שלנו, להיות חולה נראה כגורל האדם. לרוב, אין שומרונים טובי לב בעולם הזה. באופן דומה, ככל שאתם דוחפים את העצמי שלכם לשלב הבא, אתם לא יכולים להתקדם בחיים האלה.

היופי של נערת ליווי הוא לא במראה הפנים שלה. ובכל זאת, היופי האמיתי של מלווה משקף בתשוקה שלה לעבודתה. בנוסף לכך, האכפתיות והאהבה שהיא מעניקה לתשוקה וללקוחותיה גרף הקריירה שלה כמלווה גדל מספר פעמים…