בברצלונה חיו ארבע חברות טובות – אנה, לוסיה, מריה וקארמלה. בכל מקום הן הלכו יחד, ותמיד דאגו ללוות זו את זו. מתוך בדיחה פנימית, הן קראו לעצמן "נערות הליווי", לא משום שהציעו שירות כלשהו, אלא מפני שהיו צמודות כמו צל.
ההחלטה על חופשה
כשהסתיימה שנת הלימודים העמוסה, החליטו החברות לצאת לטיול חווייתי. הן בחרו בפראג – עיר של אגדות, ארמונות ותעלות מסתוריות.
קסם העיר פראג
כבר ביום הראשון התאהבו בעיר. הן צעדו על גשר קארל, צפו במופעי רחוב ונכנסו לשוק מקומי מלא ריחות של קינמון, דבש ובירה צ’כית. לוסיה, שתמיד רעבה, קנתה חמישה מאפים שונים והכריזה: "זה רק המתאבן!"
טירת פראג וטעויות משעשעות
בביקור בטירה, מריה התעקשה להוביל את הקבוצה בעזרת מפה ישנה. תוך דקות הן מצאו את עצמן בתוך תהלוכה מקומית עם תזמורת. כמובן שהצטרפו לריקוד, והפכו לאטרקציה בפני עצמן.
בערב נכנסו למסעדה מסורתית. קארמלה ניסתה להזמין בצ’כית, ויצא לה משפט שהצחיק את כל הסועדים. המלצר הגיש לה מנות כפולות, כאילו ביקשה "פי שתיים".
הסוף המתוק
ביום האחרון הן ישבו על שפת נהר הוולטאבה, שקית מלאה מזכרות לצדן. "בפעם הבאה," אמרה אנה, "נלך ליפן – אבל תמיד כאותן נערות ליווי ." החבורה פרצה בצחוק, וידעה שהשם המשעשע הזה ילווה אותן עוד שנים קדימה.
